<h1>צרור הכסף הקצר, דרך א' שער א'</h1>
<h2>דף קיב:</h2>
מי שבא לב"ד וביקש שיזמינו לו בעל דינו, [הלכה היא] ששולחים לשליח הניכר, ואומר ב"ד פלוני שולחים אליך שתבוא להשלים דין וכו'. אין כותבים פתיחא למסרב אם אמר בשם אחד מהדיינים עד שיאמר בשם ג'. ואם הוא יום הידוע שיושבים בית דין לדון, אפילו בשם אחד מהם. בא השליח ואמר שאינו רוצה לבוא, (ו)משמתין אותו בעל פה. ואם צריכים לכתוב עליו שטר שמתא, שהוא הפתיחא, אינו נאמן השליח, שמחסר ממון על פיו. וכיצד מזמנין, אם הוא בעיר קובעין זמן עד ערבו, וצריך שיודיעהו השליח בעצמו. ואם אינו מצוי בעיר והלך לסמוך ודרכו לבוא באותו היום, די שיודיע לשכנים להודיעו. וי"א שצריך. אפילו אשה נאמנת לומר שהודיעתהו. וי"א שאשת הנתבע, אם אמר לה השליח, די. ודעת הרב רבינו מאיר הלוי דדוקא לגבי הזמנים שקובעים לו, השכנים נאמנים, ולא לכתוב עליו פתיחא. ומה שהוציא התובע בעירו בביאת הנתבע, מן הדין הוא שיפרע הנתבע. וכן דעת רבינו מאיר הלוי בפרק אחרון של קמא. וכן דעת רבינו מאיר מרוטנברק. ואם הנתבע הוא [איש] שאינו מצוי בעיר רק שהולך בכפרים, קובעים לו זמן שני וחמישי ושני. ומתרין בו כל זמן מהם. וכן פירש רש"י פרק אחרון של קמא. ובתוך אלו הזמנים אין משמתין לו. ומי שהוא בעיר ביום ראשון שמורד, כותבין שמתא.
<h2>דף קיג.</h2>
ואין קובעין זמן בימי ניסן ותשרי. ופירש הרמב"ם ז"ל דוקא ימי ניסן ותשרי, ורבינו שלמה [פירש] בימי קציר ובציר. ואין קובעין לו בשבתות וימים טובים בערביהם. ולא בערב שבת למיתי בתר שבת. אבל (לערב) ניסן לבתר ניסן מזמנין. ודעת רבינו מאיר הלוי דדוקא ממתא למתא, אבל למיתי לאותה מתא קובעין אפילו בחולו של מועד. וכל שרואה הדיין [שכונת הנתבע] ליעשות להשמט, קובעין וכופין אותו. עיקר פרק אחרון בבא קמא. וחתן אין קובעין לו זמן לא קודם החופה שבעה ימים ושבעת ימי חופתו. ואם לא רצו הדיינים לנדות למורד לבוא לדין, הרשות בידם, כן דעת הרשב"א ז"ל.
